#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג. 1 המפקיד מעות אצל שולחני, בעה&quot;ב, חנוני, מתי מותר להשתמש בהם (מהו סוג הקשר) ומתי לא ישתמש?	"אצל שולחני - צרורין ישתמש, מותרים לא ישתמש. צרורין הינו לרב יהודה צרורין וחתומים, לרב מרי אפ' קשר משונה, וא&quot;ד שרב מרי הסתפק בקשר משונה (ובירושלמי הסתפקו האם בעינן חתומים או לא, &lt;ואולי הסתפקו בבעי דרב מרי&gt;).<p dir=""rtl"">אצל בעה&quot;ב - בין צרורים בין שאינן צרורוין לא ישתמש. </p><p dir=""rtl"">חנוני - ר&quot;מ אומר כבעה&quot;ב, ר' יהודה אומר כשולחני.</p>"	בבא מציעא מג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מג. 2 'המפקיד מעות אצל שולחני וכו' מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן' האם עד שהשתמש הוי כשואל או ש&quot;ש?<p dir=""rtl"">[גזבר שהפקיד אצל שולחני האם מעל?]</p>"	"רב הונא אומר שאף שעדין לא השתמש הוי שואל וחייב באונסים. רב נחמן אמר שאינו חייב באונסים כשואל אלא כשומר שכר בהנאה שאם ימצא מקח יוכל לקנותו.<p dir=""rtl"">[גזבר שהפקיד אצל שולחני, צרורין, אפ' הוציא את זה השולחני לא מעל הגזבר. מותרין, לרב נחמן אם השולחני הוציא המעות מעל הגזבר, לא הוציא לא מעל הגזבר. לרב הונא כיון שיכול להשתמש מעל הגזבר מיד כשהפקיד אצלו.]</p>"	בבא מציעא מג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג. 3 האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא השתא שויא ארבעה, כמה משלם אם תברה או שתייה, איתבר ממילא, ומדוע?	"אמר רבה תברא או שתיה משלם ד' שאם זה בעינו חוזר לבעלים ונמצא עכשיו מפסידו ונקרא שגוזל ממנו. <p dir=""rtl"">איתבר ממילא משלם זוז שכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה.</p>"	בבא מציעא מג.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מג: השולח יד בפיקדון האם לוקה בחסר וביתר. ומדוע? וכיצד הלכה?</p><p dir='rtl'>ומה הדין לר&quot;ע כשיש עדים?	ב&quot;ש אומרים ילקה בחסר וביתר וב&quot;ה אומרים כשעת הוצאה היינו מבית בעלים (שליחות יד).&nbsp;&nbsp;</p><p dir='rtl'>אליבא דרבה י&quot;ל שביתר לא פליגי כיון ששבר משלם לפי שוויו עכשיו ונחלקו בחסר האם שליחות יד צריכה חיסרון שלב&quot;ש אינה צריכה וקנה הפיקדון וחסר ברשותו, ולב&quot;ה צריכה ולא נקנה לו וחסר ברשות הבעלים. [לולי דברי רבה שהגוזל והשביח ושבר בידיים משלם כשעת השבירה, היו מפרשים את המשנה שבחסר לא פליגי שכל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה וביתר פליגי בסברת רבה]</p><p dir='rtl'>לרבא שסובר ששליחות יד אינה צריכה חיסרון, א&quot;ל כגון שנטלה להביא עליה גוזלות ופליגי בשואל שלא מדעת גזלן, אלא שרבא סובר שגזלן הוי, לכן י&quot;ל שבחסר גם לא פליגי. ונחלקו בגיזות וולדות האם שבח גזילה לנגזל או לגזלן.</p><p dir='rtl'>ר&quot;ע אומר כשעת העמדה בדין (ע' תוס' דקאי על יוקרא וזולא) דכתיב &quot;לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו&quot;. לרב יהודה אמר שמואל מודה ר&quot;ע כשיש עדים שזה כבר נקרא אשמה ומחוייב אז ורב אסי אמר ר' יוחנן שרק ב&quot;ד מחייבים אשמה. (ובירושלמי משמע שפליגי בשניהם רק שהלכה כמותו כשאין<i> עדים).</i> </p><p dir='rtl'>שמואל ור' יוחנן פסקו כר&quot;ע [ואפ' הדרה למקומה דבעינן דעת בעלים] ורבא פסק כב&quot;ה.	בבא מציעא מג:		
